<h1>רבינו ירוחם ני"ח ח"ג</h1>
<h2>דף פג.</h2>
מי שאחזו בולמוס פירוש חולי מחמת רעבון ואותותיו שעיניו כהות והוא מסוכן למות וכשמראיתו חוזרת בידוע שנתרפא, אם אין לנו דברים טהורים לרפאתו ולהאכילו מאכילין אותו דברים טמאים ואסורים עד שיאורו עיניו שהוא עד שיבחון בין טעם מאכל טוב למאכל רע. ומאכילין אותו הקל הקל תחלה כלומר האיסור היותר קל, כגון טבל ונבלה, מאכילין אותו נבלה קודם הטבל או נבלה ושביעית מאכילין אותו שביעית שהוא איסור קל מנבלה וכן לעולם זה פשוט ביומא. וכתב הרמב"ן דמאכילין אותו פחו' פחות מכשיעור כדי שלא יצטרף כזית בכדי אכילת פר' כמו שכתבתי בעוברה שהריחה בנתיב כ"ז [ח"א], ואפילו הכי מאכילין אותו הקל תחלה דאפי' פחות מכשיעור חומרו של זה גדול משל זה. אבל אם אמדוהו שצרי' לאכל כדי שיעור להרפא ושיאכלנו בכדי צירוף מאכילין אותו כשיעור כזית בכדי אכילת פרס כמו שאמדוהו, ואיסור הקל יותר תחלה כמו שכתבתי. ואם יש נבלה לפניו, וצריך לחלל עליו שבת לשחוט לו ולהאכילו שחוטה, אי זו מהן מאכילין אותו, כתבתיו בנתיב י"ב [ח"ט] בדיני שבת. מי שנשכו כלב שוטה אין מאכילין אותו מחצר הכבד שלו, פירוש ואפילו שנהגו הרופאים לעשו' זאת הרפואה, אינה רפואה גמורה כדי שנתיר לו בהמה או חיה טמאה לאכל זה פשוט ביומא.
